גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד

פרק מח' הוא מזמור לבני קורח, שיר של ניצחון ושבח מלכותי. הוא נפתח בהכרזה רועמת: "גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ" — לא תהילה מופשטת ומרוחקת, אלא קריאה עמוקה הקשורה למקום ממשי: להר ציון, לירושלים, למקום שבו השמים נוגעים בארץ. זהו פרק שמלמד שהאלוקות אינה מושג בלבד — היא נוכחות, מקום, עיר ואבן. בני קורח שרים כאן לא רק על ה' — הם שרים על ירושלים כביטוי החי של נוכחותו בעולם. הפרק עובר בין יופי ושמחה לבין ניצחון ופחד, ומגיע לסיום של ביטחון נצחי: ה' יכונן את עירו עד עולם.

הפסוק המרכזי של הפרק, שנבחר כשם השיר, הוא:

"גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ"

גדולת ה' כאן אינה מוצגת בתיאוריה — היא מוצגת דרך המקום הקדוש. הר ציון הוא העדות החיה לנוכחות האלוקית. ומי שעומד בפני ירושלים בלב פתוח, עומד מול ראיה שאין להתכחש לה. הפסוק הזה חוצה גבולות של זמן — הוא נאמר בבית המקדש, הוא נאמר בגלות, והוא נאמר גם היום בכל פה שמחפש את ה'. יש בו מסר לכל דור: תהילת ה' אינה תלויה בנסיבות — היא עומדת מעל לכל, תמיד.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה', את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.