כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד

פרק מח' (חלק ב') הוא המשך ישיר של שיר הניצחון שנפתח בחלק הראשון. אם חלק א' תיאר את גדולת ה' ואת כישלון האויבים, חלק ב' עובר לתגובה הטבעית של כל זה — לשמחה, לתהילה, ולהכרת תודה. בני קורח מזמינים את כולם לסבוב סביב ציון, לספור את מגדליה, להתבונן בחומותיה, ולהעביר את הסיפור לדורות הבאים. הפרק מסתיים בהכרזה שהיא גם תפילה וגם ביטחון: "כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד — הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת." זוהי אחת ההכרזות הגדולות בכל ספר תהילים — שה' אינו רק אלוהים של הרגעים הגדולים, אלא גם מנהיג של כל אדם, בכל שלב חיים, עד לגבול האחרון.

הפסוק המרכזי של הפרק, שנבחר כשם השיר, הוא:

"כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת"

זהו פסוק מיוחד במינו. הוא אינו רק הכרזה — הוא הבטחה. ה' שהוכיח את נוכחותו, ה' שהפיל מלכים, ה' שכונן ירושלים — הוא אותו ה' שמנהיג כל אחד מאיתנו, בחיים ומעבר להם. "על מות" פירושו: גם על פי תהום, גם בסוף הדרך — הוא מוביל. זהו אחד הפסוקים האמיצים ביותר בספר תהילים.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה', את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.