שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה, יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ

פרק נ' מציג התגלות קוסמית מטלטלת. הבורא אינו מתגלה בקול דממה דקה אלא בקריאה פומבית וחוצת יבשות, סערה ואש שורפת מלוות את ההתגלות מציון, 'מכלל יופי'. זהו בית דין של מעלה היורד אל הארץ, והשמיים והארץ מזומנים לשמש כעדי נצח במשפט צדק. במפתיע, המשפט מופנה כלפי עם ישראל, בדין וחשבון פנימי ונוקב. המסר מערער את העבודה השטחית: זבחים וקורבנות במקדש אינם המטרה, והם חסרי ערך כשהם מנותקים מכוונת הלב. האלוהים אינו "רעב" לקורבנות; הוא דורש מן האדם את פנימיות הלב, ואת קיום הברית מתוך חיבור אמת.

"שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי" — רגע השיא שבו קולו של הבורא פונה ישירות אל העם. הפנייה יוצאת מתוך ברית אהבה. "אלוהים אלוהיך אנוכי" — אני עדיין האלוהיך, ועל כן אוכיח ואעיד בך. הקשר הזה מהותי ולא ינותק לעולם, ולכן גם התביעה כלפיכם גבוהה.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה', את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.