וַאֲנִי כְּזַיִת רַעֲנָן בְּבֵית אֱלֹהִים

פרק נב' הוא מזמור מחאה ואמונה בו זמנית. דוד כותב אותו בעקבות מעשה בגידה קונקרטי: דואג האדומי, עבד בחצר שאול, הלשין לשאול שהכהן אחימלך עזר לדוד הנמלט. הדבר הוביל לטבח בכהני נוב ובאנשי העיר. דוד לא שותק ולא בורח מהכאב. הרקע של המזמור מצביע על דואג בשמו, ודוד פונה אל דמות הרשע בשפה חסרת פשרות. ואז, בלי אזהרה, הוא עובר אל עצמו.

הפסוק המרכזי של הפרק, שנבחר כשם השיר, הוא:

"וַאֲנִי כְּזַיִת רַעֲנָן בְּבֵית אֱלֹהִים בָּטַחְתִּי בְחֶסֶד אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד"

הזית הוא עץ שורד. הוא גדל בסלע, שורד בצורת, וחי מאות שנים. דוד לא בוחר בסמל של גבורה או ניצחון — הוא בוחר בסמל של שורש ועמידות שקטה. בעוד הרשע ייעקר מארץ החיים, דוד נשאר שתול. לא בכוח עצמו, אלא בחסד ה'.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה', את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.