כִּי הִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת

בחלק השני של פרק נו' מתרחש המעבר הגדול: מן הצרה והפחד אל הביטחון וההודיה. דוד, שתיאר בחלק הראשון אויבים הלוחצים עליו כל היום ואורבים לנפשו, פונה כעת אל ה' מתוך אמונה שלמה ומגלה שגם בתוך הסכנה הוא אינו לבד. הפחד אינו נעלם בכחישה, אלא נמס לאט מול הידיעה שה' קרוב, סופר כל דמעה ושומר כל צעד.

ליבו של החלק הזה הוא תמונה עדינה ומנחמת: ה' אוסף את דמעותיו של דוד אל נאדו, ורושם את כל נדודיו בספרו. שום כאב אינו נשכח, שום דמעה אינה הולכת לאיבוד. מתוך ההכרה הזו עולה ההודיה הגדולה של סוף הפרק: על ההצלה ממוות, על הרגליים שלא נדחו, ועל הזכות להתהלך לפני ה' באור החיים.

רקע הפרק נטוע באחד הרגעים הקשים בחיי דוד, בבריחתו מפני שאול אל גת עיר הפלשתים, שם נשקפה לו סכנת חיים ממשית. דווקא מתוך המקום הנמוך הזה נכתב המזמור, ולכן המעבר אל ההודיה כל כך חזק: זו אינה הודיה של מי שחייו קלים, אלא של מי שטעם את טעם הסכנה וזכה להינצל ממנה ולשוב אל החיים.

הפסוק המרכזי של הפרק, שנבחר כשם השיר, הוא:

"כִּי הִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת, הֲלֹא רַגְלַי מִדֶּחִי, לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּאוֹר הַחַיִּים"

כלומר: אתה ה' הצלת את נפשי מן המוות, שמרת את רגליי מן המכשול, כדי שאוכל ללכת לפניך באור החיים. זוהי אמירה של אדם שניצל וחזר לחיים, ויודע שכל צעד שלו הוא מתנה. המילים "באור החיים" מציירות לא רק הישרדות, אלא חיים מלאים של אמונה והודיה, חיים שיש בהם נוכחות מתמדת של ה'. זהו לב המסר של הפרק כולו.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה', את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.