בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי

חלק ב׳ הוא ליבו של תהילים סט׳ — תפילתו של דוד מתוך עומק הבושה והרדיפה. כאן הוא איש שהאהבה לבית ה׳ בוערת בו עד כלות, ומרוב מסירות הוא נושא על עצמו את העלבונות שמטיחים כלפי שמיים. הוא בוכה ומסגף את נפשו בצום, ואויביו הופכים דווקא את דבקותו זו ללעג. הוא נעשה משל בפי הזקנים היושבים בשער ושיר־לעג בפי שותי היין. ובתוך כל זה אין הוא שוקע בייאוש, אלא הופך את הכול לתפילה. הוא פונה אל ה׳ בשעה של רצון, מבקש להיחלץ מן הבוץ ומן הזרם הסוחף, וזועק: ענני כי טוב חסדך, אל תסתיר פניך ממני, מהר וענה לי.

הפסוק המרכזי, שנבחר כשם השיר, הוא:

"וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה׳ עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ"

זוהי נקודת המפנה של הפרק כולו — מן החרפה שבחוץ אל התפילה שבפנים. בעוד אחרים מבזים אותו, אומר דוד: ואני, כל כולי תפילה אליך, בשעה של רצון. מתוך שפע חסדך הגדול — ענה לי. מן הבושה עולה דוד אל בקשת הקרבה, וזהו לב השיר.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה׳, את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, יהודי ומרומם.