כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים

פרק עג׳, מזמור לאסף, פותח את הספר השלישי של תהילים, ונוגע באחת השאלות הקשות של המאמין: מדוע דווקא הרשעים חיים בשלווה ובשפע? אסף מודה בכנות נדירה שכמעט מעדו רגליו באמונה כשראה את הצלחת הרשעים. חלק א׳ הוא תיאור הבעיה: אחרי קביעת האמת ש"טוב אלוהים לישראל, לְבָרֵי לֵבָב", מציב המשורר מולה את המראה המטריד — רשעים גאים המתהלכים בבריאות, בעושר ובחוצפה, מדברים סרה כלפי מעלה וכלפי מטה, ואין בהם ייסורים. זו זעקת אדם ישר שאמונתו כמעט התערערה.

הפסוק שנושא את שם השיר, ובו לב המשבר, הוא:

"כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה"

"קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים" — קינאתי במתהוללים, בגאים ובמתפארים; "שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה" — כשראיתי את שלוותם ושגשוגם של הרשעים. דווקא ההצלחה הזאת כמעט הפילה את אמונתו — וזהו הכנות הגדולה של המזמור, שאינו מסתיר את הספק אלא מתמודד עימו. רבים מוצאים בפרק זה נחמה דווקא משום שאדם גדול כאסף מודה שגם הוא כמעט נכשל; הספק אינו פסול, אלא שלב בדרך אל אמונה בשלה יותר.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה', את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.