עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל

חלקו השני של פרק עג׳ הוא לב המזמור ונקודת התפנית שלו. בחלק הראשון תיאר אסף את שלוות הרשעים שכמעט הפילה את אמונתו; כאן הוא מביא את דבריהם החצופים — "אֵיכָה יָדַע אֵל" — ואת ייסוריו שלו, המתחדשים בכל בוקר דווקא כשהוא שומר על טוהר לבו. הוא כמעט נשבר, אך נשמר מלומר את הדברים בקול כדי שלא לבגוד בדור המאמינים. וכשהחשבון השכלי נכשל — באה הישועה ממקום אחר: בכניסה אל מקדש ה' הוא מבין לפתע את אחרית הרשעים. שלוותם אינה אלא קרקע חלקה שעליה הם עומדים רגע לפני הנפילה.

הפסוק שנושא את שם השיר, והוא רגע התפנית של המזמור כולו:

"עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם"

כל הניסיונות להבין בשכל נכשלו — עד שבא אסף אל המקדש. שם, במקום הקודש, הוא מבין את "אַחֲרִיתָם" — את סופם האמיתי של הרשעים. יש שאלות שאין להן תשובה בהיגיון בלבד; התשובה נמצאת בקרבת אלוהים.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה', את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.