בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ

תהילים עו׳ הוא מזמור של אסף — שיר ניצחון שקט ונורא-הוד על הלילה שבו נשברה המלחמה עצמה בשערי ירושלים. אין בו תיאור קרב: אין חרב מונפת ואין צבא יוצא לשדה. יש בו רק את הבוקר שאחרי — החיצים שבורים, המגן והחרב מוטלים על הארץ, גיבורי האויב שקועים בשנתם האחרונה, ואיש מהם לא הרים יד. חכמינו קשרו את המזמור למפלת מחנה סנחריב שצר על ירושלים: המלאך יצא בלילה, ובבוקר שכב המחנה כולו דומם. העיר לא נלחמה — ה' נלחם לה.

חלק א׳ של השיר (פסוקים א׳-ז׳) מספר את סיפור הלילה ההוא: אלוהים הנודע ביהודה, ששיכן את שמו בשלם היא ירושלים הקדומה — ושם, במקום משכנו, שיבר את רשפי הקשת, את המגן, את החרב ואת המלחמה כולה.

תנועת החלק הזה מיוחדת: היא נפתחת בשקט של בית התפילה — נגינות, מזמור, שיר — ועוברת אל שדה הקרב שנדם; מן האור הגדול של "נָאוֹר אַתָּה" אל התרדמה שנפלה על אבירי הלב; והכול נעשה בלי מכה אחת של חרב — בגערה אחת בלבד של אלוהי יעקב.

הפסוק המרכזי של הפרק, שנבחר כשם השיר, הוא:

"נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ"

זהו גם הפזמון של השיר. גדולתו של אלוהים אינה רעיון רחוק ולא אמונה עיוורת — היא נודעת, מתגלה, נראית בעיניים: ביהודה, בישראל, בירושלים. מי שראה את הבוקר ההוא — יודע.

פרק עו׳ פותח בעזרת ה' את המחצית השנייה של ספר תהילים, והמסע נמשך: להלחין את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.