וַיַּסַּע כַּצֹּאן עַמּוֹ

פרק עח' הוא המזמור ההיסטורי הגדול של ספר תהילים — שירו של אָסָף, השני באורכו בספר כולו, המספר לדור הבא את קורות עם ישראל ממצרים ועד דוד. החלק השישי מנה את המכות אחת אחת, גל אחר גל; והחלק השביעי שלפניכם מגיע אל הרגע שבו הלילה נגמר. הוא נפתח בשיא החושך — הכעס הגדול, המגפה, ומכת הבכורות במצרים — ואז, בפסוק אחד, הכול מתהפך. אלוהים אינו נשאר שופט; הוא הופך לרועה. העם שיצא מבין החורבות אינו צועד לבדו: מישהו נוסע לפניו, מנהיג אותו, ומוליך אותו בבטחה. זהו החלק שבו הפחד נגמר והדרך מתחילה — מן הלילה הכבד ביותר אל בוקר שבו מוליכים עם שלם כמו רועה שמוליך את צאנו אל מקום שהוא מכיר והם עדיין לא.

הפסוק המרכזי של החלק, שנבחר כשם השיר, הוא:

"וַיַּסַּע כַּצֹּאן עַמּוֹ וַיְנַהֲגֵם כַּעֵדֶר בַּמִּדְבָּר"

זהו לב החלק כולו. אחרי כל מה שקרה במצרים, אלוהים מוציא את עמו לדרך לא כמו צבא ולא כמו המון — אלא כמו צאן. הצאן היא החיה הפחות עצמאית שיש: היא אינה יודעת את הדרך, אינה יודעת היכן המים, ואינה יודעת מתי לעצור. וזו בדיוק הנקודה. העם היוצא ממצרים אינו יודע דבר על המדבר שלפניו — והוא אינו צריך לדעת. הרועה יודע. חכמינו לימדו שדווקא במדבר, במקום שאין בו דרך ואין בו סימנים, נוצר הקשר החזק ביותר שבין הרועה לצאנו. הפסוק הזה הוא נחמה לכל מי שאינו רואה את הדרך שלפניו: לא אתה צריך לדעת לאן — אתה צריך ללכת אחרי מי שיודע.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול — המסע להלחין את כל ספר תהילים כולו, פרק אחר פרק, בסגנונות מוזיקליים מגוונים, רגשיים, יהודיים ומרוממים — פרויקט שמבקש להנגיש את ספר התהילים לכל לב, בכל גיל.