פירוש תהילים פרק ל״ו — ה' בְּהַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ עַד שְׁחָקִים

פסוק א׳

"לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד ה׳ לְדָוִד"

זהו מזמור של דוד המלך.

דוד נקרא כאן "עבד ה׳", כלומר אדם שמוסר את עצמו לעבודת ה׳ ונאמן לו.

המזמור נועד ללמד על ההבדל הגדול בין דרך הרשעים לבין חסד ה׳ וטובו.

פסוק ב׳

"נְאֻם פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו"

דוד מתאר את הרשע כאדם שהחטא מדבר אליו מבפנים ומשפיע עליו.

הרשע אינו מרגיש יראה מה׳ ואינו חושב על כך שה׳ רואה את מעשיו.

כאשר אין לאדם פחד אלוקים, הוא עלול להרשות לעצמו לעשות דברים רעים.

פסוק ג׳

"כִּי הֶחֱלִיק אֵלָיו בְּעֵינָיו לִמְצֹא עֲוֺנוֹ לִשְׂנֹא"

הרשע משכנע את עצמו שהוא בסדר, גם כשהוא עושה רע.

הוא מחמיא לעצמו ומטעה את עצמו, ולכן אינו רואה את החטא שלו באמת.

במקום לשנוא את הרע ולתקן את דרכיו, הוא ממשיך להצדיק את עצמו.

פסוק ד׳

"דִּבְרֵי פִיו אָוֶן וּמִרְמָה חָדַל לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב"

דוד אומר שהדיבורים של הרשע מלאים רוע ושקר.

הוא הפסיק לחשוב בחכמה איך לעשות טוב.

במקום להשתמש בפה שלו לדברים טובים, הוא משתמש בו לדברי מרמה ופגיעה.

פסוק ה׳

"אָוֶן יַחְשֹׁב עַל מִשְׁכָּבוֹ יִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב רָע לֹא יִמְאָס"

הרשע חושב על מעשים רעים אפילו כשהוא שוכב במיטתו.

הוא בוחר לעמוד בדרך שאינה טובה ואינו מתרחק מן הרע.

הבעיה שלו אינה רק מעשה אחד רע, אלא דרך חיים שבה הוא אינו מואס ברע.

פסוק ו׳

"ה׳ בְּהַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ עַד שְׁחָקִים"

לאחר תיאור הרשעים, דוד עובר לדבר על גדולת ה׳.

חסד ה׳ גדול מאוד, כאילו הוא מגיע עד השמים.

גם האמונה והנאמנות של ה׳ עצומות וגבוהות מאוד.

פסוק ז׳

"צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה׳"

צדקת ה׳ חזקה וגדולה כמו הרים עצומים.

משפטי ה׳ עמוקים מאוד, כמו תהום גדולה שאדם אינו יכול להבין עד הסוף.

ה׳ דואג ומושיע את כל הברואים, גם בני אדם וגם בעלי חיים.

פסוק ח׳

"מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן"

דוד אומר שחסד ה׳ יקר וחשוב מאוד.

בני האדם יכולים למצוא מחסה אצל ה׳, כמו מי שמסתתר בצל כנפיים שמגנות עליו.

הפסוק מבטא ביטחון, הגנה וקרבה אל ה׳.

פסוק ט׳

"יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם"

האנשים הקרובים לה׳ מקבלים ממנו שפע גדול וטוב.

הם כאילו שותים מנחל של עונג וברכה.

הכוונה היא שה׳ מעניק לאדם שמחה, סיפוק רוחני וחיים מלאים בטוב.

פסוק י׳

"כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר"

דוד אומר שהחיים האמיתיים באים מה׳.

ה׳ הוא מקור החיים, ממנו מגיעים הכוח, הנשמה והברכה.

כאשר אדם הולך באור ה׳, הוא רואה את העולם בצורה נכונה וברורה יותר.

פסוק י״א

"מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב"

דוד מבקש מה׳ שימשיך לתת חסד לאנשים שמכירים אותו ודבקים בו.

הוא מבקש שה׳ ייתן צדקה וטוב לאנשים ישרי לב.

אלה אנשים שמנסים ללכת בדרך אמת, ביושר ובאמונה.

פסוק י״ב

"אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי"

דוד מבקש שהגאווה לא תשלוט בו ולא תפיל אותו.

הוא גם מבקש שהרשעים לא יצליחו להזיז אותו ממקומו ולפגוע בו.

הוא רוצה להישאר יציב בדרך הטובה ולא להיסחף אחרי רשע או גאווה.

פסוק י״ג

"שָׁם נָפְלוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן דֹּחוּ וְלֹא יָכְלוּ קוּם"

דוד מתאר את סופם של עושי הרע.

בסופו של דבר הם נופלים, נדחים ואינם מצליחים לקום.

הפסוק מלמד שהרשע אולי נראה חזק לזמן קצר, אבל אין לו קיום אמיתי מול הצדק והאמת של ה׳.