פסוק א'
"לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד"
"למנצח" פירושו: למוביל השירה. "בנגינות" פירושו: עם כלי נגינה או נעימה. "על השמינית" הוא שם של אופן שירה או ניגון.
פסוק ב'
"ה׳ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי"
"באפך" פירושו: בכעסך. "תוכיחני" פירושו: תעיר לי ותראה לי שטעיתי. "תיסרני" פירושו: תעניש אותי או תחנך אותי בייסורים.
פסוק ג'
"חָנֵּנִי ה׳ כִּי אֻמְלַל אָנִי רְפָאֵנִי ה׳ כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי"
"חנני" פירושו: רחם עלי. "אומל" פירושו: חלש ושבור. "רפאני" פירושו: רפא אותי. "נבהלו עצמיי" פירושו: גם הגוף שלי מרגיש פחד וזעזוע.
פסוק ד'
"וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד וְאַתָּה ה׳ עַד מָתָי"
"נפשי" היא הנשמה והלב הפנימי. "נבהלה מאוד" פירושו: מפוחדת ומבולבלת מאוד. "עד מתי" היא זעקה: כמה זמן עוד יימשך הכאב?
פסוק ה'
"שׁוּבָה ה׳ חַלְּצָה נַפְשִׁי הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ"
"שובה" פירושו: פנה אלי שוב. "חלצה נפשי" פירושו: הוצא את נפשי מן הצרה. "למען חסדך" פירושו: בגלל הרחמים והטוב שלך.
פסוק ו'
"כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ"
"זכרך" פירושו: הזכרת שמך ושבחך. "שאול" כאן אינו שאול המלך, אלא מקום של מוות וחושך. דוד מבקש חיים כדי שיוכל להודות לה׳.
פסוק ז'
"יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה"
"יגעתי" פירושו: התעייפתי מאוד. "אנחתי" היא האנחה והכאב. "אשחה" פירושו: אשטוף. "ערשי" היא מיטתי. דוד מתאר בכי חזק בלילה.
פסוק ח'
"עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי עָתְקָה בְּכָל צוֹרְרָי"
"עששה עיני" פירושו: העין נחלשה מרוב צער. "מכעס" כאן הוא כאב פנימי ומצוקה. "צוררי" הם אויבי ומציקי.
פסוק ט'
"סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן כִּי שָׁמַע ה׳ קוֹל בִּכְיִי"
"סורו ממני" פירושו: התרחקו ממני. "פועלי אוון" הם עושי רע. "קול בכיי" פירושו: הבכי שלי הפך לתפילה שה׳ שמע.
פסוק י'
"שָׁמַע ה׳ תְּחִנָּתִי ה׳ תְּפִלָּתִי יִקָּח"
"תחינתי" פירושו: בקשת רחמים. "תפילתי יקח" פירושו: ה׳ יקבל את תפילתי. דוד כבר בטוח שתפילתו נשמעה.
פסוק יא'
"יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע"
"יבושו" פירושו: יתביישו. "יבהלו" פירושו: יפחדו ויתבלבלו. "ישובו" פירושו: יחזרו לאחור. "רגע" פירושו: פתאום ובמהירות.
תהילים פרק ו' מלמד שגם בכי, פחד וחולשה יכולים להפוך לתפילה. דוד מתחיל בכאב גדול, ומסיים באמונה שה׳ שמע את תחינתו.