פירוש תהילים פרק פ״ט — חלק ה׳ — וְאַתָּה זָנַחְתָּ וַתִּמְאָס

פסוק א'

"מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי"

'מַשְׂכִּיל' פירושה שיר של התבוננות ולימוד; 'לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי' מציין את איתן האזרחי, שעל שמו נקרא המזמור. כלומר: גם הקינה מזמינה להתבוננות ולתפילה.

בשורה אחת: מזמור חכמה שנותן מקום גם לשאלות הכואבות.

פסוק לט'

"וְאַתָּה זָנַחְתָּ וַתִּמְאָס הִתְעַבַּרְתָּ עִם מְשִׁיחֶךָ"

'זָנַחְתָּ' פירושה עזבת; 'וַתִּמְאָס' פירושה דחית; 'הִתְעַבַּרְתָּ' פירושה כעסת מאוד; 'מְשִׁיחֶךָ' הוא המלך שנמשח למלוכה, מבית דוד. כלומר: אחרי ההבטחות נשמעת זעקה: מדוע המלך שבחרת בו נראה עזוב ודחוי?

בשורה אחת: המלך הנבחר חווה דחייה, והמשורר זועק אל ה׳.

פסוק מ'

"נֵאַרְתָּה בְּרִית עַבְדֶּךָ חִלַּלְתָּ לָאָרֶץ נִזְרוֹ"

'נֵאַרְתָּה' פירושה מאסת ודחית; 'בְּרִית עַבְדֶּךָ' היא הברית עם דוד, עבד ה׳; 'חִלַּלְתָּ' פירושה ביזית ופגעת בקדושה; 'נִזְרוֹ' הוא כתרו של המלך. כלומר: הכתר, שהיה סמל לכבוד ולבחירה, מושפל עד הארץ. בעיני המתפלל, נפילת המלכות מעוררת שאלה קשה על קיום הברית שהובטחה לה.

בשורה אחת: הברית נראית רחוקה, וכתר המלך מוטל בעפר.

פסוק מא'

"פָּרַצְתָּ כָל גְּדֵרֹתָיו שַׂמְתָּ מִבְצָרָיו מְחִתָּה"

'פָּרַצְתָּ' פירושה פתחת פרצות; 'גְּדֵרֹתָיו' הן גדרותיו וחומות ההגנה שלו; 'מִבְצָרָיו' הם המקומות המבוצרים; 'מְחִתָּה' מתארת שבר וחורבן. כלומר: ההגנות שסביב הממלכה נפרצו, ומקומות שהעניקו ביטחון הפכו להריסות.

בשורה אחת: המבצרים נפלו והמלכות נותרה חשופה.

פסוק מב'

"שַׁסֻּהוּ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ הָיָה חֶרְפָּה לִשְׁכֵנָיו"

'שַׁסֻּהוּ' פירושה בזזו ושדדו אותו; 'עֹבְרֵי דָרֶךְ' הם העוברים בדרך; 'חֶרְפָּה' פירושה בושה ולעג; 'לִשְׁכֵנָיו' הם העמים הסמוכים אליו. כלומר: כשההגנה קורסת, כל עובר דרך יכול לבזוז. אל האובדן מצטרפת השפלה לעיני השכנים.

בשורה אחת: המלכות נעשתה לביזה וללעג בעיני סביבתה.

פסוק מג'

"הֲרִימוֹתָ יְמִין צָרָיו הִשְׂמַחְתָּ כָּל אוֹיְבָיו"

'הֲרִימוֹתָ יְמִין' פירושה הענקת כוח והצלחה; 'צָרָיו' הם אויביו ולוחציו; 'הִשְׂמַחְתָּ' פירושה גרמת לשמחה. כלומר: האויבים מתחזקים ושמחים במפלת המלך. המשורר פונה אל ה׳ גם על הצלחתם.

בשורה אחת: האויבים גוברים ושמחים בנפילת המלכות.

פסוק מד'

"אַף תָּשִׁיב צוּר חַרְבּוֹ וְלֹא הֲקֵימֹתוֹ בַּמִּלְחָמָה"

'תָּשִׁיב' פירושה תחזיר לאחור; 'צוּר חַרְבּוֹ' מציין את חדות החרב וכוחה; 'הֲקֵימֹתוֹ' פירושה העמדת אותו וחיזקת את עמידתו. כלומר: גם הנשק אינו מציל כשהמלך אינו מצליח לעמוד מול אויביו. החרב שבה לאחור.

בשורה אחת: כוח החרב אינו מועיל, והמלך אינו עומד במערכה.

פסוק מה'

"הִשְׁבַּתָּ מִטְּהָרוֹ וְכִסְאוֹ לָאָרֶץ מִגַּרְתָּה"

'הִשְׁבַּתָּ' פירושה הפסקת וביטלת; 'מִטְּהָרוֹ' מתפרש כאן כזוהרו והדרו; 'וְכִסְאוֹ' הוא כסא מלכותו; 'מִגַּרְתָּה' פירושה הפלת והשלכת. כלומר: לא רק כוחו הצבאי נפגע: גם הזוהר והכבוד שסביב המלכות נעלמו. הכסא שהובטח לו קיום מתואר כעת כמוטל בארץ.

בשורה אחת: הדר המלכות כבה וכסאה הושפל.

פסוק מו'

"הִקְצַרְתָּ יְמֵי עֲלוּמָיו הֶעֱטִיתָ עָלָיו בּוּשָׁה סֶלָה"

'הִקְצַרְתָּ' פירושה קיצרת; 'יְמֵי עֲלוּמָיו' הם ימי נעוריו וכוחו; 'הֶעֱטִיתָ' פירושה כיסית והלבשת; 'בּוּשָׁה' היא הכלימה שאופפת אותו. כלומר: ימי הפריחה כאילו הסתיימו מוקדם, ואת הכבוד החליפה בושה העוטפת את המלך. סלה חותמת את הקינה.

בשורה אחת: ימי הכוח התקצרו והמלך עטוף בבושה.

החלק מסתיים בקינה, שעדיין אינה נענית. בחלק הבא תעלה השאלה עד מתי, והבקשה לשוב ולזכור את החסדים הראשונים.