וְאַתָּה זָנַחְתָּ וַתִּמְאָס

בחלק הזה של מזמור פט' נשמע מפנה חד: אחרי ההבטחה לברית נאמנה ולמלכות עומדת, איתן מתאר מציאות של מפלה, חורבן והשפלה. זו תפילה על הפער בין ההבטחה למציאות.

הפסוק המרכזי של החלק, שנבחר כשם השיר, הוא:

"וְאַתָּה זָנַחְתָּ וַתִּמְאָס הִתְעַבַּרְתָּ עִם מְשִׁיחֶךָ"

הפזמון נותן קול לתחושת הנטישה. זו זעקתו של מי שזוכר את הברית ואינו מבין את המפלה. דווקא המילה ואתה שומרת על הכתובת של התפילה: גם מתוך השבר, המשורר ממשיך לדבר אל ה׳.