יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם

פרק מה' הוא מזמור לבני קורח, שיר ידידות ושבח מלכותי. חלק א' מתאר מלך מלא הדר, חן, גבורה וצדק. מצד אחד זהו שיר חתונה ושמחה מלכותית, ומצד שני הוא מציב מולנו דמות עמוקה יותר: מלכות שנבנית על אמת, ענווה, צדק וברכה מאת אלוהים.

הפסוק המרכזי בחלק זה הוא:

"יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשְׂפְתוֹתֶיךָ עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם"

זהו פסוק של יופי, חן וברכה. אבל היופי כאן איננו רק מראה חיצוני. זהו יופי של מלכות, של דיבור מלא חן, של אדם שנושא עליו שליחות גדולה, ושעל שפתיו ניכר אור של ברכה מלמעלה.

שם השיר מדגיש את נקודת הפתיחה של המזמור: התפעלות מן המלך, מן החן שבדיבורו ומן הברכה השורה עליו. במבט פשוט זהו מלך חתן ביום שמחתו; במבט עמוק יותר, זו כמיהה למלכות שלמה יותר, מלכות שמאחדת יופי עם אמת, עוצמה עם ענווה, ושמחה עם צדק.

הפרק מזכיר שמלכות אמיתית אינה רק כוח וחרב. היא צריכה אמת, ענווה וצדק. הגבורה המוזכרת כאן אינה גבורה של גאווה, אלא גבורה שמכוונת אל יושר, אל תיקון, ואל דרך שמקדשת שם שמים. לכן השיר הזה מלא שמחה, אבל גם מלא אחריות רוחנית.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה׳, את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.