הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹהִים

פרק מו' הוא מזמור לבני קורח, שיר של אמונה וביטחון בזמן שהעולם רועד. הארץ משתנה, ההרים נופלים אל לב ימים, המים רועשים, עמים הומים וממלכות מתמוטטות, אבל בתוך כל הסערה נשמעת קריאה אחת ברורה: ה' הוא מחסה, עוז ומשגב.

הפסוק המרכזי בפרק זה הוא:

"הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹהִים אָרוּם בַּגּוֹיִם אָרוּם בָּאָרֶץ"

זהו פסוק של עצירה, הרפיה וידיעה פנימית. לא מדובר בבריחה מן המציאות, אלא בעמידה מול המציאות מתוך אמונה. כאשר הארץ רועדת והקולות מסביב מתגברים, המזמור קורא לאדם להרפות מן הפחד ולזכור שיש הנהגה עליונה מעל כל רעש העולם.

שם השיר מדגיש את לב הפרק הזה. בעברית הוא נושא את הקריאה "הרפו ודעו כי אנכי אלוהים", ובאנגלית: Be Still and Know That I Am God. במבט פשוט זו קריאה לשקט. במבט עמוק יותר, זו קריאה לאמונה חזקה: לדעת שה' נוכח גם כשהאדם אינו רואה עדיין את הסוף.

הפרק הזה נע מן הסערה אל הביטחון. קודם נשמעים המים, ההרים, הגויים והממלכות; אחר כך באה ההכרזה החוזרת: "ה' צבאות עמנו". המזמור אינו מוחק את הפחד, אלא מלמד איך לעמוד מולו מתוך ידיעה שהמשגב האמיתי אינו תלוי בכוח האדם.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה', את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.