כִּי זָרִים קָמוּ עָלַי... כִּי מִכָּל צָרָה הִצִּילָנִי

פרק נד' הוא מזמור לדוד — משכיל — שנכתב על רקע אחד הרגעים הקשים בחייו: הזיפים, אנשי שבטו של דוד עצמו, הלשינו עליו לשאול וגילו את מקום מחבואו. דווקא מתוך הבגידה והמרדף, פורצת תפילה של ביטחון מוחלט: לא בכוח, לא בנשק, אלא בשם ה'.

הרקע ההיסטורי מופיע בספר שמואל: דוד נמלט מפני שאול ומסתתר במדבר זיף, ואנשי המקום מסגירים אותו. זו אינה רק סכנת חיים, אלא כאב עמוק יותר: הבגידה באה מבני עמו, ממי שהיו אמורים להגן עליו. ובכל זאת, דוד אינו פונה לנקמה ואינו שוקע בייאוש. הוא פונה כלפי מעלה.

המזמור נע בשתי תנועות: הקריאה לישועה מול האויבים הזרים שקמו, והתודה הבוטחת על ההצלה שתבוא בוודאי. שם השיר מחבר את שני הקצוות — את האיום: "כִּי זָרִים קָמוּ עָלַי", ואת ההצלה: "כִּי מִכָּל צָרָה הִצִּילָנִי". בין השניים עומדת אמונה אחת: ה' הוא העוזר, ה' הוא הסומך. זהו לב המזמור — המעבר מן הפחד אל הביטחון, מן המרדף אל התודה.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה׳, את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.