כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי

החלק השני של תהילים נט' ממשיך את תפילת ההצלה של דוד, אך מפנה את המבט מן הסכנה אל הביטחון. דוד מתאר את אויביו כחבורה הנוהמת כמו כלבי רחוב רעבים, שמסתובבת בעיר עם רדת הערב ומאיימת במילים חדות, בטוחה שאיש אינו שומע אותה. אך מול כל זה עומדת אמת אחת גדולה: "כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי" — אלוהים הוא המבצר הגבוה שלי. דוד יודע שה' צוחק לרשעים, שכוחם אינו כלום מולו, ושהאל הרחום יקדים לבוא לעזרתו עוד לפני שיקרא. מתוך כך נולד כאן שיר של ביטחון שקט: לא עוד צעקה של פחד, אלא הכרה רגועה שמי ששומר עליו חזק מכל אויב שבעולם.

גם חלק זה נושא את כותרת השלישייה "אַל תַּשְׁחֵת מִכְתָּם לְדָוִד" (נז', נח', נט') — שלושה מזמורים שנולדו מתוך סכנת חיים והופכים את הפחד לאמונה. אם החלק הראשון היה הזעקה "הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי", החלק השני הוא המנוחה שאחריה: האויב אולי מקיף את הבית, אבל אלוהים מקיף את האדם. כך יכול הלחן להפוך מזמור שנכתב בלילה מסוכן לפיוט שמח ומרומם.

הפסוק המרכזי של החלק, שנבחר כשם השיר, הוא:

"עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי"

המילה "מִשְׂגַּבִּי" פירושה: המבצר הגבוה שלי, מקום מסתור שאי אפשר להגיע אליו. מול כוחו של האויב, דוד אינו בורח ואינו נלחם לבדו — הוא מרים את עיניו אל ה' וממתין לו בביטחון. הוא יודע שהמקום הבטוח ביותר אינו חומה עשויה אבן, אלא האל עצמו. מי שאלוהים הוא מבצרו, אין אויב שיכול להגיע אליו באמת.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה', את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.