אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים

אם החלק הראשון של תהילים סב' היה שקט פנימי — "דּוֹמִּי נַפְשִׁי" — החלק השני פותח את הדלת לכולם. דוד עובר מנפשו שלו אל העם כולו, ומזמין: "בִּטְחוּ בוֹ בְכָל עֵת, עָם" — אתם, העם, בטחו בו תמיד. שפכו לפניו את הלב. ואז הוא מציב שתי תמונות נוקבות על מה שלא כדאי לבטוח בו: בני האדם, שאם מניחים את כולם יחד על המאזניים — הם קלים מהבל; והעושק והגזל, שגם כשהם מצליחים אינם שווים דבר. ומתוך כל זה עולה ההכרזה הגדולה שחותמת את הפרק: אחת דיבר אלוהים — שהעוז שלו, ולך אדני החסד.

המבנה של החלק הוא מסע משולש: הזמנה (פסוקים ח'-ט'), אזהרה (י'-יא'), והכרזה (יב'-יג'). והשיא טומן בחובו את אחת הנקודות היפות בתהילים: עֹז וחסד — הכוח המוחלט והרחמים — נמצאים יחד, באותו אל עצמו. מי שכל הכוח בידיו הוא גם מי שמרחם. הלחן, בסגנון פופ אמוני המנוני עם קהל ומקהלה, הופך את ההזמנה של דוד למעמד אחד גדול של שירה משותפת.

הפסוקים המרכזיים, שנבחרו כפזמון וכשם השיר, הם:

"אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי כִּי עֹז לֵאלֹהִים. וּלְךָ אֲדֹנָי חָסֶד כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ"

"אַחַת דִּבֶּר... שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי" פירושו: אלוהים אמר דבר אחד, ואני שמעתי ממנו שני דברים; "עֹז" פירושו: כוח; "תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ" פירושו: נותן לכל אדם כפי מעשיו. מדיבור אחד של אלוהים נשמעות שתי אמיתות שמחזיקות את העולם: שהכוח כולו שלו, ושהחסד כולו שלו — והן אינן סותרות אלא משלימות.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה', את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.