עַד מָתַי אֱלֹהִים?

פרק עד׳ הוא קינה גדולה של אסף על חורבן בית המקדש. אחרי שחלק א׳ תיאר את ההרס בקודש, חלק ב׳ נפתח בנקודה הכואבת מכולן: אין אותות, אין עוד נביא, ואיש אינו יודע עד מתי. מתוך החושך הזה עולה זעקת השיר — עַד מָתַי אֱלֹהִים — ובלב הזעקה מתחולל המהפך הגדול של הפרק: וֵאלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם. אסף מרים את עיניו מן החורבן אל המלך הקדום שפעל ישועות מעולם — זה שבקע את הים, ששיבר ראשי תנינים, שריצץ את הלויתן, שבקע מעיין במדבר וייבש נהרות איתן. מי שעשה את כל אלה — יכול ויושיע גם עכשיו.

הפסוק שנושא את שם השיר:

"עַד מָתַי אֱלֹהִים יְחָרֶף צָר"

והפסוק שעונה לו מתוך הפזמון:

"וֵאלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ"

השאלה והתשובה שרות יחד בפזמון — כך נראית תפילה אמיתית: שאלה כואבת שנשענת על ביטחון עמוק.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה', את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.