אֱלֹהִים בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ

תהילים עז׳ — שיר הלילה של ספר תהילים — מגיע אל פסגתו. חלק א׳ היה לילה של שאלות; חלק ב׳ — נקודת המפנה וההחלטה לזכור. חלק ג׳ (פסוק א׳ ופסוקים יד׳-כא׳) הוא הזיכרון עצמו: קריעת ים סוף, הגדול שבפלאי קדם, נפתחת מול עינינו עכשיו.

אסף אינו מספר על הנס — הוא רואה אותו: המים רואים את בוראם ורועדים, השמים רועמים, הברקים מאירים את תבל — ובתוך הסערה עובר עם שלם ביבשה, בשקט של צאן ההולך אחר רועהו. הגדולה האינסופית והרכות האינסופית — אותה יד עצמה.

הפסוק המרכזי של הפרק, שנבחר כשם השיר, הוא:

"אֱלֹהִים בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים"

זהו גם הפזמון של השיר, יחד עם פסוק הסיום "נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן". השאלה "מי אל גדול" אינה מבקשת תשובה — היא עצמה השירה.

פרק עז׳ ממשיך את רצף מזמורי אסף, והמסע נמשך בעזרת ה׳: להלחין את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.