יוֹמָם יְצַוֶּה ה׳ חַסְדּוֹ

בחלקו השני של פרק מב' נשמעת תפילה של נפש רחוקה, כואבת ומתגעגעת, אבל לא מיואשת. המשורר זוכר את ה׳ גם מן המרחק, גם כאשר גלים של קושי עוברים עליו, וגם כאשר אויביו שואלים אותו: "אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ".

במרכז השיר עומד הפסוק:

"יוֹמָם יְצַוֶּה ה׳ חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירוֹ עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי"

זהו פסוק של אמונה חזק: ביום ה׳ שולח חסד, ובלילה, בזמן השקט והבדידות, השיר של ה׳ נשאר עם האדם והופך לתפילה.

הפרק הזה אינו מתעלם מכאב. הוא מכיר בכאב, נותן לו מילים, אבל אינו נותן לו את המילה האחרונה. מתוך השאלה, מתוך הלחץ ומתוך הזיכרון, עולה קול פנימי שאומר לנפש: הוֹחִילִי לֵאלֹהִים, עוד יבוא זמן של הודיה.

בחרנו לעטוף את החלק הזה באווירה שמחה וחסידית, משום שהמזמור עצמו אינו רק קינה של געגוע, אלא גם תנועה פנימית קדימה. גם כשיש סערה, הנפש אינה מפסיקה לחפש את ה׳, לשיר אליו ולצפות לישועה.

גם פרק זה הוא חלק מן המסע הגדול של הפרויקט: להלחין, בעזרת ה׳, את כל ספר תהילים בקו מוזיקלי מגוון, מרגש, יהודי ומרומם.